שיר טבעי

מי הדוברת את שפתינו במבט

וצופנת עולמות ברז ימיה?

מעיין של נעורים ברום מועט

את שיודעת לא תשליך מבין ידיה

היא תישק בלב רחב שקיעת עיניך

ותזיל דמעות זהב בגילתך

צרור צלילים כך יצטלבו לשיר שמח

והאש תבער כל יום הולדתה

והיא נוגנת מקצבים לנשימה

ובלטיפה היא מהנהנת הסכמה

קרן אור פורשת חום מזיו פניה

וזורעת שיר טבעי באדמה

אילו היה בך ספק לטיב דבריך

ונשקת ענוגות על שיא לחיה

הזהר, בעדינות כצוף הפרח

היא תלקט ממך שברים של התקופה

והיא נוגנת מקצבים לנשימה

ובלטיפה היא מהנהנת הסכמה

קרן אור פורשת חום מזיו פניה

וזורעת שיר טבעי באדמה

ואם שכבת מצולק בדמי ימיך

היא תקדיש מבט ותסב אט לאחור

איך ינמקו ריחות צלולים בתקוותיך?

יש בה בית שתמיד תרצה לחזור.

© כל הזכויות שמורות לאייל עצמון